התמכרות היא שיבוש של תכונה חיונית הנדרשת להשרדותו של כל ייצור חי

התכונה הזו מבוססת על מנגנון פיזיולוגי, שכל מטרתו היא לאפשר לנו לקבל החלטות נכונות ברמה ההישרדותית בעיקר במובן של רבייה וביטחון אישי. כך היו הדברים עד לפני כ 12,000 שנים. עד אז אנשים היו "מכורים" לצורך לחיות .

ואז התרחשה:

"המהפכה הנאוליתית (המוכרת גם בשם "המהפכה החקלאית") היא תהליך שאפיין את התקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה): המעבר ההדרגתי של בני אדם מחברות נוודיות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות נייחות, החל כ־12,000 שנים לפני זמננו (דהיינו, כ־10000 לפני הספירה) באזור הסהר הפורה, ובתקופות שונות ומאוחרות יותר בשאר העולם. תהליך זה היה בין המהפכות החשובות באבולוציה של האדם והתרחש גם בהעברה תרבותית בין אזורים וגם בכמה מוקדים בלתי תלויים ברחבי העולם." (Wiki)

אני רואה במהפכה, על פניו הלא קשורה הזו, כנקודת שינוי מאד משמעותית בתפיסת המציאות של בני אדם לגבי מקומם ותפקידם בעולם הזה. זו נקודה מאד קריטית במעבר של בני אדם מהיותם חלק מהחיים, לקבוצה נפרדת מהחיים, שמנהלת משאבים ולא משתמשת בהם כפי שהם מוצעים לה על ידי החיים.

ניתן לומר שזו הנקודה בה לראשונה הפכנו לצרכנים. צרכנים הם אנשים הצורכים לפי הצרכים שלהם. הבעיה היא שהמהפכה התמימה והחיונית להשרדותם של בני אדם באותה תקופה, הפכה והתפתחה ברבות השנים לצריכה המבוססת על צרכים מדומים!

מהם צרכים מדומים? תאכלס כל מה שהוא מעבר לצורך במחסה, מזון, היתרבות, עזרה לזולת ואולי עוד דבר או שניים שאני מפספס, הם צרכים מדומים. צרכים מדומים הם הבסיס להתמכרות. התמכרות זה להיות מנוהל על ידי צרכים מדומים. התעתוע הוא, שרוב הצרכים המדומים מגלמים בתוכם אלמנטיים של צרכים אמיתיים.

התמכרות לקניות? אני צריכה לקנות על מנת למלא צרכים אמיתיים, אבל מזמן גלשת לצרכים מדומים. התמכרות לסוכר? הגוף באמת צריך סוכר. "אתה לא אתה כשאתה רעב." בינתיים לא שמת לב, שהסיבה שאתה כל הזמן רעב זה בגלל אותו סוכר מעובד.

האדם המכור רודף את מה שלעולם לא ישיג כי "כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ." (קהלת) המנגנון האנושי הפיזיולוגי בנוי לבחור במה שהכי עושה לנו את זה בטוב. ואילו ברע מה שהכי פחות מפחיד או מאיים עלינו. מה שהכי פחות פוגע בתחושת הביטחון המיידית שלנו.

במרחב שבין מה שעושה לנו את זה לבין מה שמפחיד אותנו לחיות בלעדיו, נמצאת השליטה. מי נמצא במרחב הזה? אני או משהו או מישהו אחר. האם השליטה היא שלי או של כוח פנימי אחר? שיכול כמובן להיות משולב עם כוח חיצוני ממני כמו סיגריה או אדם אחר בחיינו.

כשאתם מחליטים להיגמל אתם מחליטים מי יהיה בעל הבית. אתם, או כוח פנימי/חיצוני שייתן לכם תחושת ביטחון מדומה, כי תמיד תחיו בפחד ממה שעשוי לקרות אם הוא יילך.